שדות צפון-ישראפילם SADOT NORTH-ISRAFILM מולי וצליל לנדסמן Mooly and Tslil Landesman

 המזכיר 72 דקות דוקומנטרי - ייסדוקו 2019

במאית: מולי לנדסמן

המזכיר- דרמה מטלטלת שתחילתה באהבה חלוציות ואידיאלים  המשכה בהקמת משפחה חינוך והובלת הקהילה וסיומה בהתנפצות הקשרים המשפחתיים והחברתיים והתאבדותו של יפתח – המזכיר. זהו תחילתו של מסע אל נפשן של בנותיו ובנו, מסע אל רגשות מעורבים של אהבה, בגידה וסליחה,  מסע של בדיקת הערכים השיתופיים והמשפחתיים.  בדרך הם מנסים  באומץ וכנות למצוא את האמיתות לאורך חיי אביהם.  האהבה והנתינה  והיכן הכל השתבש? המעילה,  הגרוש מגן עדן,  השקרים והשנים האחרונות שקברו במפולת את כל זכויותיו של יפתח ואת השנים בהן נתן ותרם.

הסיכוי האחרון - תיעודי 90 דקות. ישראל 2004

פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הבין לאומי לקולנוע חיפה 2004 , במאית : מולי לנדסמן

זהו מסע אל נפש האדם המתרחש בלבו של כלא צלמון במחלקת  גמילה מסמים קשים.

את המחלקה מנהלת דר' טלינה – אישה בתוך עולם של גברים. ברכות וקשיחות היא מנתבת את הדרך אל נפש המטופלים שלה, אט אט מתקלפות הקלישאות והססמאות בדרך אל גרעין נפשם של האסירים ועל פני השטח צפה ועולה שאלת הבחירה שלהם, בין חזרה למעגל הפשע והסמים לבין הבחירה בחיים.  במסגרת הטיפול נפגשים שני אחים, האח הצעיר לפני שחרורו, בעוד האח הבוגר שדחף את אחיו הצעיר לשימוש בסמים,נשאר בכלא להתמודד עם עברו ומעשיו.

לצפייה בסרט המלא בתשלום:

https://sadot.movieseverywhere.net/screeners/2285/?allowEmbed=true?isFullScreen=true

לצפייה בטריילר:

Between Two Fathers - Documentary, 52 minutes, Israel 2002

Director: Mooly Landesman

This is the story of Dvori Rosk, whose father was killed in the liberation of Jerusalem; Orly Dror Tsaidi, whose father was killed in the War of Attrition; and Nitzan Shaked Zehavi, whose father was killed in Lebanon. 

Three women who do not remember their father and were raised by a "new" father from a very young age. The film presents the complex situations in the triangle of a dead father, a "new" father, and daughter. A triangle filled with feelings of pain, anger, jealousy, and a lot of love.

My Own Daughter - Documentary, 50 minutes, Israel 1998 

Honorable Mention - Jerusalem Festival (Volgin)

Director: Mooly Landesman

Sivan, a 22-year-old kibbutznik, lives in Tel Aviv and works in a small laundry. Hers sees a normal life, but her life is torn between everyday reality and her past; a past that contains love, confusion and especially pain.

It's an unbearable pain caused by her father who sexually assailed her, by the institutions that are not sensitive enough, the silence of the kibbutz and its imperviousness, the indifference of the police and the prosecution, and the family that does not know how to cope . 

With rare courage, Sivan and her family overcomes the silence and fight to be heard.

Daylight Journey - Documentary, 35 minutes, Israel 1996

Director: Tslil Landesman

Immediately after the signing of the peace agreement with Jordan we accompanied a group of blind people during a visit to Jordan. We were welcomed by the residents and the royal family. It is a short and moving film that reflects that period.

The film provides a deep glimpse into the world of the blind through moments of life, black humor and difficult moments, and brings the landscapes and colors of Jordan to the blind as they experience the landscape from the guidance and through the eyes of their partners.

One Of Us - Feature film, 110 minutes, Israel 1989, restored 2018

Director: Uri Barbash

One Of Us is the story of a wonderful friendship between three young men formed under service conditions: Amir - who is murdered; Yotam - who avenges his best friend's death; and Rapha - who comes to explore and learns the hard way to be true to himself. 

One Of Us is the story of one trying to guard his own freedom against the society that forced him to integrate into it and give up his individuality.

Produced with the aid of the Fund for the Promotion of Quality Films, the Ministry of Education and Culture, and the Ministry of Industry and Trade.

30 years have passed since this film was produced but it still remains absolutely relevant to our lives. It feels as though it was filmed yesterday.

Salsa Tel Aviv - Feature, Israel 2011

Director: Johanna Waller

Vicky is a Mexican salsa dancer, a single-parent, who leaves her little son with her mother and flies to Israel disguised as a nun in pursuit of Bhutto - a friend, who is the father of her son. 

On the plane, Vicky meets Yoni, a young Israeli scientist returning to Israel from a research trip to marry Dafna, his wealthy girlfriend. During the long flight an amusing, special, and strange friendship develops between them. 

In Israel, Vicky and Bhutto are illegal aliens. They work daytime at odd jobs and at night teach and dance to the happy beat of salsa. But the immigration police persecute them. Bhutto is caught and Vicky is forced to flee and hide until she is discovered and thrown out onto the street. In her distress she turns to Yoni, who gives her shelter and hides her in his home - against Dafna's wishes.

Guest in the Dead Season - Feature, Israel 1970

Director: Moshe Mizrahi

This is Moshe Mizrahi's first feature film.

The film, an Israeli-French co-production, was nominated for the Golden Globe Award for Best Foreign Language Film and the Golden Bear Award in 1970.

The film deals with a German officer (Hans Christian Blech) who was the commander of a concentration camp near the city of Lyon. At the end of the war he pretended to be a Jew and immigrated to Israel in order to avoid prosecution for his crimes. 

In Israel he fell in love with an Israeli girl of Jewish-Yemenite origin and together they ran a small hotel in Eilat. Twenty years later, when a French guest arrives at the hotel, the officer fears that the Frenchman was a prisoner in the camp and that he might identify him and turn him over. Terrified at being discovered, he kills the stranger.

פרס צבי שפילמן

החל משנת 2014 מוענק מדי שנה "פרס צבי שפילמן" לסטודנט מבטיח בתחום הבימוי במסגרת פרויקט דוקוויליג' בניהולה של ורד אוסמן.

קבלת המענק מותנית בקול קורא במסגרת דוקווויליג'.

בשנת 2014 הוענק הפרס לעידו חן מבית הספר לקולנוע מנשר, עבור הסרט "פאוזי"

בשנת 2015 הוענק הפרס לנופר נירן ממכללת תל חי עבור סרטה "אקפלה"

בשנת 2016 הוענק הפרס לירדן קום מבית הספר לקולנוע מנשר, עבור סרטה "קצות האצבעות"

בשנת 2017 הוענק הפרס ליפים גרבוי מאוניברסיטת תל אביב עבור סרטו "סיניצינה"

בשנת 2018 הוענק הפרס ליעל רייספלד מבצלאל עבור סרטה "שמע"

מקבץ של כמה מהביקורות השונות:

הסיכוי האחרון

פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר- בפסטיבל הבין לאומי לקולנוע חיפה 2004

נימוקי חבר השופטים:                               

הסרט מפנה את הזרקור לשולי החברה ומחבר אותנו אל הקיום של קבוצת אסירים המתמודדים עם התמכרות לסם.

במשך פרק הזמן הארוך שבו ליוו היוצרים את גיבורי הסרט, הם הצליחו להיות במקום הנכון בזמן הנכון, ליצור יחסי אמון עמוקים ואלו ניכרים בפתיחות ובאינטימיות הרבה אותה הצליחו להשיג.

דווקא שם בשולי החברה, מתגלים לנגד עיננו ערכים כמו מחויבות ותמיכה של אדם לחברו, מחויבות שחפה מכל אינטרס חיצוני, נתינה מתוך אהבה וללא גבולות.

ערכים שכל כך חסרים לנו כחברה. זהו סרט מרגש, הומניסטי, ולא מתנשא, שצובר כוח מסצינה לסצינה, ומחזיר את האמונה ברוח האדם.

הביקורות :

 חיים קינן קול ישראל : "סרט נפלא מזמן לא ראיתי סרט

כל כך מרגש אמין וכן כמו "הסיכוי האחרון".

מאיר שניצר מעריב : **** "לנגד המצלמה צומחת דמות אנושית מרשימה ומורכבת, תהליך הלימוד העצמי וצמיחתה של תודעת היחיד המסוגל לשלוט בעולמו, הוא הערך המוסף החשוב הנותן לסרט את עוצמתו הבלתי מעורערת".

אורי קליין הארץ -"הסיכוי האחרון ברגעיו הטובים ביותר מזכיר את עבודתם של הדוקומנטריסטים הטובים ביותר כגון (פרדריק וייזמן האמריקאי) הוא מצטבר בהדרגה ליצירה שסוגרת עלינו...זה פשוט סרט טוב חזק ונוגע ללב". 

מרים קוץ ידיעות אחרונות – "מיליון דולר דוקוטר"- "..ההישג הראשון של מולי וצליל לנדסמן בסרטם המרגש והיפה, היה ביכולת לחשוף את המצוקה של המנסים להיגמל, את המקום החרד המסויט בנפשם, אשר אינו שונה במהותו האנושית הבסיסית מסל המצוקות של הצופים".  

דבורית שרגל רייטינג **** – "הסיכוי האחרון סילק כל הרהור ליברלי שהיה לי על סמים מאחר שהוא מציג את הזוועה ואת הדרך החד כיוונית שעושים המשתמשים " "אני מציעה להשמיד את שלל תשדירי השירות המשונים בטלויזיה ובמקומם לשדר בפריים טיים של ערוץ 2 את הסרט הזה".

אהוד אשרי הארץ – "אוכלוסיית המטופלים מורכבת מיהודים וערבים, אבל למרבה הפלא אין להבחנה הזאת שום משמעות. כולם שווים כולם אחים לצרות ולשמחות, אני לא זוכר עוד סרט שבו יהודים וערבים התחברו כל כך פיזית ורגשית, בכו יחד וצחקו יחד כאילו מת העולם".

יעל שוב טיים אאוט **** – "אל תפספסו את הסרט המצוין הזה שלא עושה הנחות לאף אחד גם לא לצופים ויוצק תרכיז של חומרי מציאות קשים לדרמה אנושית עזה... דיוקן תיעודי חודר ומרתק של אנשים הנאבקים בציפורנים על נשמתם"

יאיר הוכנר –אתר סרט – "יוצרי הסרט עושים עבודה מקצועית ואנושית לאורך כל 90 הדקות ומצליחים להחזיר את האמונה ברוח האדם."

סיפור המתחיל בתמונה

סרט יפה, מרגש, בלתי שגרתי, מלא כנות וכמובן, עצוב/ אני עצמי, בכיתי כמה פעמים מהתרגשות כי זה חרש את ליבי /החזרתם אותי במנהרת הזמן לתקופה בה כולנו עוד היינו צעירים ומלאיי רצון בעשיית דבר חדש, "סרטים ישראלים"/ בזכות כל החלוצים – העקשנים האלה, יש את מה שיש לנו!! /מצטרף לסרטים הישראלים הסמי-תיעודיים שנעשו בשנים האחרונות כמו הצלמניה והדירה / מספר סיפור בצורה יוצאת דופן - ואין הפי אנד. זה החיים בשחור לבן וצבע.

After all the trash in the news I have seen a movie which was utterly remarkable

What a great woman

המזכיר

תגובות הצופים:

יש הרבה סרטים טובים ומרגשים. נדיר לצאת מסרט ולא להפסיק לחשוב ולהרגיש אותו חזק עמוק בנשמה זמן רב אחרי שיצאנו מהאולם. תודה גדולה ליוצרים

סרט מטלטל, עם הרבה חמלה , עם זוויות רבות והתבוננויות רבות לנפשו לאדם, באשר הוא, סרט שחשף את כל הפינות באהבה וברגישות עוצמתית, עדיין הסרט משאיר בי תמונות שגורמות לי מחשבות רבות על סיפור כואב הן של הפרט המשפחה והן של הקהילה,

הבטן לא מפסיקה להתהפך לי. יצרתם סרט מטלטל ברגישות אין סופית. תודה על הזכות

אני אחת מאלו שישבו בכיסא בלי יכולת לזוז או לדבר בתום הסרט. וגם הבוקר כשהתעוררתי, עוד הפכתי בו וחשבתי עליו.

כבר בכרזה של הסרט אפשר לראות את התחכום ואת העמדה האינטליגנטית בסיפור דמותו הטרגית של יפתח. סיפור שנחשף על ידי הדמויות שמופיעות בסרט ומדווחות באומץ ובדיוק על התרסקות כמו נפץ חזק גדל ממדים. הטעות. אותה טעות שמדברות עליה בנותיו של יפתח הטעות המוסרית של האדם שהיא כמו אבן שנזרקת לאגם ויוצרת מעגלים ומעגלים של כאב. לנדסמן מצליחה לשרטט סיפור דוקומנטרי ברמה של טרגדיה גדולה, שבה המבוגרים כולם חוטאים במשהו והדור הבא מנסה לחבר את ההבנה עם הסליחה. סרט מטלטל

בן גוריון זוכר

http://www.israelhayom.co.il/article/276877

פועם בלבבות - סיפורו של רמי סידון ז"ל

תגובות נבחרות:

• הרגע סיימתי לצפות בסרט. הלב החסיר הרבה פעימות... עצרתי כמה וכמה פעמים לנגב דמעות... מרגש ברמות. יצירת מופת. והשיר מדהים
• אומנם לא הכרתי את רמי אבל התרגשתי ובכיתי כיאלו הכרתי , איזה סרט מרגש !!
• וכל פעם שרינתי בכתה אני התחלתי לבכות יחד איתה
• איזה סרט מרגש. אין מילים.
• השיר שנכתב ודניאל סלומון הלחין מקסים ונכנס עמוק הלב, ממשיך להזדמזם לו גם אחרי הסרט…שאפו ענק!
• צפיתי עכשיו בסרט, העיניים עדיין לחות, מרגש וכואב באותה עוצמה של אוקטובר 1973.
• צפיתי בסרט. אני לא בטוחה שאמצא את המילים הנכונות כדי לתאר את החוויה שעברתי.
• מדהים אותי כמה יכול אדם צעיר כל כך להשפיע על חייהם של כל כך הרבה אנשים. איך הוא נגע ונכנס להם לנשמה, זה פשוט בלתי נתפס. אנשים זוכרים פרטים כל כך קטנים, מה אמר פה ומה עשה שם, זה רק בגלל שהיתה לדברים האלה משמעות אדירה עבורם וזה משהו שהוא בלתי יאומן, מעורר מחשבות עמוקות ומטלטל את כל מה שחשבתי שאני יודעת... סרט נפלא, קשה, מכאיב, אבל גם מלא תקווה ואהבה.
• ישר כח על העבודה המדהימה שעשיתם.
• הרגשות שהזיכרונות על רמי מעוררים.. 50 שנה עברו ונדמה שהכאב עדיין טרי ובלתי ניתן להכלה. נדמה לי שהיה ברמי כל מה שכולנו מבקשים לעצמנו ולכן האובדן בעצם מותו משקף את ההחמצות שכולנו נושאים איתנו כל החיים.
• 
  
• הסרט הזה, בעיניי, וכל המפעל שסביבו, הוא אחד הדברים המרגשים והנוגעים ביותר לליבי בשנים האחרונות ומי כמוך יודעת שאני משתתף בלא מעט אירועים כאלה.
• היה מאד חזק, צילומים מדהימים עם המון רגישות ויכולת אדירה להפעים הלבבות.
• כולם באולם זלגו דמעות.
• זכות מרעידת לב להכיר את רמי שיכול היה לכתוב לגילי את המשפט ״ שים לי במגירה כמה ימי חופש…״
• תודה על הזכות להכיר את רמי המחובר באופן מיידי, פשוט וישר לכל מה שחשוב בחיים- לטבע , למרווה, לזוטה, לקרונית….ולבני האדם.
• תודה על  הזכות להכיר את רמי שיכול היה לומר לאמא שלו, היקרה, ״ הייתי צריך להרגיש את הרגבים של האדמה, התגעגעתי.״
• איפה ישנם עוד אנשים כמו רמי?
• כמה ״טעם של עוד״ נשאר, ובנוסף התחושה, שהייתי יכולה לשבת ולצפות בעוד ועוד, אם רק היה.
• התרגשנו מאוד! סרט מרתק ויפהפה.
• הסרט יוצא מגדר הרגיל, מקסים ומרגש הכל, האנשים, המלל, הויזואליה והמוסיקה, פשוט מדהים! פשוט אין מילים בפי מרגש עד כאב ובכי
• מרגש ברמות. הסרט עשוי נהדר. תחושת החמצה כל כך קשה!
• לא יאמן שהצלחתם להנציח אותו ככה אחרי 50 שנה, כמה הוא עדיין חי בזכרונם של חבריו בסיירת שקד וחניכיו ברהט…
• זה חדר לי ישר פנימה, עמוק, דרך כל ההגנות שכבר ניסדקו לאורך השנים. והדמעות זולגות בלי מעצור.
• ראינו אתמול את הסרט  עשוי מדהים ומרגש ביותר!!!